רוסטביף מעושן


הדשא שלי בסדר מרבית ימי השנה, הוא לא לגמרי ירוק בחורף ובקיץ הוא כנראה עושה כמיטב יכולתו כדי שבעליו יהיו מרוצים.
ואני מרוצה וגם אשתי וגם הילדים.
כאלו אנחנו מרוצים...
(מי עשתה פחחחחחחחח?!)

העניין הוא, ובאמת זה העניין, שלא אשתי לא הילדים ובטח לא אני, מנהלים דיון בשאלת הצבע של הדשא, אולי משום שמצאנו לנו נקודת איזון בין הרצון העז של הגזע (האנושי) שלנו לשלוט בכל ובין העובדה שכנראה אנחנו רק עוברי אורח במקום הזה.
(עוד פעם אחת את עושה פחחחחחחחח ואת מחוץ לפוסט הזה!)

שלא כמונו, יש בסביבותינו גם כאלו המייחסים חשיבות רבה יותר לעניין צבעו של הדשא, אלו לרוב הגינה שלהם תהיה עשויה היטב, כל שיח יהיה קצוץ בזמן ובמידה הכל יהיה מדושן מגוזם
והדשא?
הדשא יהיה בסדר גמור!
לפחות זה מה שבעל הגינה מציג כלפי חוץ,
לאשתו לעומת זאת אין שום בעיה לשבת אצלנו בפינת האוכל ולומר לבחור שלה "יו, תראה,  איזה יופי הדשא של עוזי ירוק" או להגיד משהו כמו "ממי אולי תשאל את עוזי איך הדשא שלו כזה ירוק בחורף"
בחושך, אתן מבינות בחושך היא יכולה לראות שהדשא שלי ירוק יותר משל בעלה.
(למה עכשיו את לא עושה פחחחחחח! אה?)

בעוד יומיים נציין כולנו את יום האישה הבינלאומית, יום זה מוקדש לציון הישגיהן של הנשים בעולם בתחומים שונים ולזכרן של הנשים אשר לחמו בעבר למען השגת שיווין זכויות ולמען נשים אשר נלחמות בהווה.
המהפכה הפמיניסטית נוגעת לכולנו, משום שהיא משחררת מסטראוטיפים ומאפשרת לכולנו, נשים וגברים, להיות מי שאנחנו באמת. אני מאלו המאמינים כי המאבק לשחרור האישה ולזכותה לשוויון מכיל בחובו גם שחרור של הגברים, אשר העולם הפטריארכלי כופה עליהם דימוי גברי ואורח חיים שאינם הולמים את נטיותיהם האישיות.

מצד שני עלינו גם להכיר בהבדלים שבין נשים וגברים הבדלים שכנראה מצביעים על קשר אפשרי לתפקידים האבולוציוניים של גברים ונשים בטבע והנה תראו את את זה,
במחקר, המתפרסם בכתב העת Biology of Sex Differences מתארים החוקרים, בראשות פרופ' ישראל אברמוב מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת CUNY בניו יורק, כי זיהו נטייה מוגברת במוחם של גברים לזהות הבדלי בהירות וגירויים הנעים במהירות, בעוד שלנשים נטייה מוגברת לתפוס הבדלים בין צבעים.

אז בפעם הבאה שהיא רומזת לו שהדשא שלי ירוק יותר כדאי לי להאמין לה,
אני האמנתי.

ומכיוון שבשוויון עסקינן בוא נכין רוסטביף מעושן שווה לכל נפש אישה ואיש.

הכלל ברוסטביף הוא שיש להוציא את הבשר מהמקרר לפחות שלוש שעות לפני הבישול, יש לצרוב את הבשר בחום גבוהה ויש לצלות את הבשר בחום נמוך על פי טבלת צלייה לפי סוג הנתח.
את הבשר אפשר בהחלט לקנות בסופר אם כי ככל שהחיה תבוא ממקור איכותי יותר כך סיכויי ההצלחה שלכן יגדלו.
אני מעדיף להשתמש באנטריקוט במשקל של שניים עד שלושה ק"ג רצוי לבקש מהקצב לקשור אותו או להשתמש ברשת צלייה מיוחדת או לקשור אותו בעצמכן אם יש לכן את זה.
את הבשר יש למרוח היטב בשומן, רצוי חמאה אבל אפשר בהחלט גם שמן זית או שומן קוקוס.
ולזרות מלח ופלפל שחור בנדיבות מכל עבר.
עם הזמן גיליתי שהדבר הפשוט ביותר הוא לצרוב את הבשר היטב מכל הצדדים במחבת על הגז ואז להכניס לתנור בטמפרטורה של כ 150-165 מעלות.
אם בן הזוג שלכן קנה לכן מעשנת ליום ההולדת אז יש להדליק את המעשנת לפני צליית הבשר כדי שתתחמם ולהכניס את הנתח מיד לאחר הצריבה למשך של כארבעים דקות לקילו ולהשתדל לא לעבור טמפרטורה פנימית של 65 מעלות (נמדד עם מדחום מיוחד לצליית בשר)

וזהו,
יום האישה שמח לכולן ובתיאבון.



מרק כתום

בסוף חודש נובמבר נסענו רעייתי ואני לכמה ימים לדרום צרפת, הבציר בסוף נובמבר כמעט והסתיים והטמפרטורות באירופה צנחו לרמה כזו שרק בני המקום ותיירים הזויים כמונו יסתובבו ברחובות,
וזה יתרון כשאתה נוסע בימים אלו לדרום צרפת.
מטרת הנסיעה הייתה כמובן ביקור בתערוכה חקלאית לענף הגפן המתקיימת כל שנה שנייה במונפלייה, אם כי יופיו של האזור לא הניח לנו, כך שניצלנו את הזמן שנותר לנו, אחרי שיעל הצטלמה עם כל טרקטור ומרסס אפשרי, לטייל באזור המקסים הזה המכונה פרובנס.
ומה יש לומר, יפה שם אצל הצורפתים,
ולא רק שיפה שם אלא אחרי כמה ביקורים במדינה החביבה הזו אני יכול לומר במידה רבה של ביטחון שהם גם מבינים דבר אחד או שניים באוכל.
ומאחר והיינו כמעט התיירים היחידים בכל האזור והמסעדות המיועדות לתייר האמריקאי הממוצע היו סגורות לעונת החורף אכלנו יחד עם העם הצרפתי במסעדות הבית שלו וכמעט לא הייתה מסעדה שלא הוגש בו מרק כתום.
ולמה זה, אתן ודאי שואלות,
כי זו העונה!
זה לפחות מה שהצרפתית שלי התירה לי להבין מתשובתה של מלצרית חביבה במסעדה סמוך לשער הניצחון באורנג'.
יעל כמובן טוענת עד היום שהיא אמרה משהו נגד העם היהודי אבל לך תבין.

אז ככה,
היום כמעט בכל סופר הדלעת נמכרת ארוזה במגש עם ניילון נצמד, קחו אחד כזה,
קחו גם בטטה אחת בגודל בינוני שני גזרים גדולים או ארבעה קטנים ובצל.
קלפו את הדרוש קילוף וחתכו את הכל לקוביות בינוניות.
הוסיפו את כל הירקות לסיר עם שמן זית על אש בינונית ואדו במשך עשר דקות את הירקות תוך שאתן מערבבות ונמנעות מצריבה והשחמה.
בתום עשר דקות הוסיפו כף ג'ינג'ר טרי מגורר וארבעה ס"מ (לערך) של שורש כורכום טרי מגורר (אם יש ואם אין אז אל תוסיפו) מערבבים, מוסיפים כפית מלח ובערך שני ליטר מים רותחים,
מבשלים עד שהירקות רכים.
כשאני מכין מרק הרבה פעמים אני מניח על המרק בלי לערבב אחרי הוספת המים צרור עשבים או סלרי, מניח לו להתבשל עם המרק ומוציא אותו בתום הבישול, נסו את זה, זה מוסיף טעמים ולא מלכלך את המרק.
בתום עשרים דקות מניחים למרק להצטנן מעט ומעבירים לבלנדר ומרסקים את הירקות יחד עם המים לעיסה חלקה.
בלנדר ידני המכונה מוטק'ה לא יעשה את העבודה, לצערי כדי להגיע למרקם החלק אתן נדרשות ללכלך את הבלנדר של הקוקטיילים.
מחזירים לסיר מוסיפים קופסה אחת של מי קוקוס מערבבים מתקנים טעמים אם צריך מרתיחים ומגישים עם לחם שחור וחמאה.






שווארמה הודו בחלב קוקוס

אני אמנם לא רופא אבל בכל פעם שאני רואה ידיעה בתקשורת שמעוררת בי חשד שהכותרת, איך נגיד, מציגה את ה"אמת" המתגלה באותיות הקטנות באופן מוגזם, אני מנסה לבדוק את המקורות עליהם מסתמכים הכותבים.
(או כמו שהילדים עונים כשאתה מבקש להניח לרגע את הסלולרי,,,"אני רק בודק"...רופא הילד רופא)
וככה כאשר לפני שלושה ימים התחילו להופיע באתרים המתמחים ואחר כך בעיתונות הכללית הידיעות כי ארגון הבריאות העולמי החליט לסווג את הבשר המעובד בקטגוריה הראשונה יחד עם טבק ואסבסט כגורם סיכון לסרטן מצאתי עצמי חופר עמוק אל תוך המקורות הראשוניים מהם יצאו הידיעות הללו כדי לנסות ולהבין כמה...
כמה באמת הדבר הזה מסוכן לבריאות?
ומה פשוט יותר מלהיכנס לאתר של המכון שהוציא את ההודעה לעיתונות ולקרוא על מה באמת מדובר, אז נכנסתי לאתר של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן ואכן בראש הדף מופיעה ההודעה לעיתונות בדבר הערכת המסוכנות של צריכת בשר אדום ובשר מעובד. ולא תאמינו כל מה שקראתם בעיתון מופיע אחד לאחד בהודעה של הסוכנות, כל המספרים מופיעים שם ואפילו באותו הסדר.
לרגע אפשר היה לחשוד שהכותרות בעיתון מביאות לנו את האמת המרה ישר לפנים, איזה מזל שיש לנו את כלב השמירה של הדמוקרטיה.
אבל רגע הוא פרק זמן קצר שחולף.
ושלא תחשבו שהכלבים מהעיתון לא יודעים, הם יודעים כי ממש בסמוך להודעה לעיתונות שפרסמה הסוכנות למלחמה בחולי הסרטן יש כמה דפים עם שאלות ותשובות ואחת השאלות עונה לשאלה כמה,,,
כמה חולי סרטן לוקים במחלה בגלל צריכה של בשר מעובד,
והתשובה הרשמית היא 34 אלף בשנה בכל העולם כולו או בערך 37 מקרים בישראל וכשבודקים את המספרים כולם כמובן מגלים שמדובר בטיפה בים החולי האופף אותנו.

ואם תחפרו עוד תגלו למשל כי למרות וארגון הבריאות סיווג את הבייקון והעישון באותה הקטגוריה הרי שבעוד עישון יגדיל את הסיכוי שלכן ללקות בסרטן הריאות ב 2400% (שזה די הרבה) גם אם תאכלו בייקון וביצה בכל בוקר בכל ימי חייכן יגדל הסיכוי שלכן להיות חולות בכ 18% בלבד.

ואני בכלל יודע שאתן יהודיות טובות ולא אוכלות  ביצה ובייקון בבוקר.
אז מה יש לכן לדאוג?
מאנטיביוטיקה בעוף?

הדבר המעניין ביותר שעלה מכל המקורות אותן בדקתי הוא שבצורה ודאית וללא ספק מתי שהוא בעתיד כולכן תמותו
אז אני מציע שעד אז לפחות תניחו לכלבים מהתקשורת לשמור לכן על הדמוקרטיה ותכינו לעצמכן ארוחה טובה!

הבשר המכונה אצל הקצב שוורמה הודו הוא בשר הירך ללא העצם, כשמדובר בעוף מכנים אותו פרגית ואת המנה שלנו אפשר להכין גם מזה וגם מזה.
בסיר מתאים מתחילים בטיגון בשמן זית של בצל אחד גדול חתוך לקוביות גדולות יחד עם שתי סלסילות של פטריות שלוש שיני שום פרוסות דק  ופלפל צ'ילי אדום קצוץ מקפידים לערבב כל הזמן עד מעט אחרי שהבצל הופך שקוף.
את הבשר יש לחתוך לקוביות בגודל בינוני של שני ס"מ ולהוסיף לסיר ולהמשיך לערבב מדי פעם.
עושים זאת עד שאתן חשות שהגיע הזמן להמשיך אין צורך להביא את הבשר להשחמה כי אנחנו רק מבקשים להוסיף מעט טעמים על ידי צריבה של הבשר והירקות בחום גבוהה יותר מחום הבישול בנוזל.
בשלב זה מוסיפים תבלינים כפית חוויאג' למרק חצי כפית כורכום חצי כפית צ'ילי יבש שתי כפות רוטב סויה ומעט מלח מערבבים, מוסיפים מים עד לגובה הבשר ומבשלים תוך בעבוע קל בלבד שעה וחצי אם מדובר בפרגיות ועד שלוש שעות אם הלכתן על השוורמה הודו.
לפני ההגשה משרים במעט מים פושרים למשרך רבע שעה כמה חוטי זעפרן מוסיפים לתבשיל יחד עם קופסה של קרם קוקוס מערבבים מביאים לרתיחה ומגישים.
במידה ואתן חשוב שאתן רוצות להסמיך את הרוטב אפשר להוציא מעט מהנוזלים לערבב בכף של קורנפלור ולהשיב לתבשיל, מביאים לרתיחה מערבבים שוב ומגישים מיד יחד עם אורז לבן.
בתיאבון
והעיקר שימרו על הבריאות שלכן ואל תאמינו למה שמתפרסם בתקשורת.




כנפיי עוף בסגנון מזון מעובד

מדי שנה באמצע או בסוף השנה מתפרסם דוח על מצב החקלאות בישראל, הדוח המלא (שמפרסם הלמ"ס) מחזיק עשרות עמודים עמוסים בגרפים טבלאות ומספרים עד שמרוב עצים לא רואים את היער.
בתוך כל המלל שמעמיסים פקידי הציבור (בטח יש להם סיבה לעשות כן) מסתתרים שני מספרים שאמורים לעורר דאגה בקרב הציבור כולו.
כשבוחנים את הצריכה לנפש של פירות וירקות בעשר השנים האחרונות מגלים שיש ירידה של כ 25% בצריכה לנפש של פירות וירקות נתון המשקף ירידה של מעל שישים קילו פירות וירקות לנפש בשנה. למגמה זו מתלווה ירידה של כ 20% בתנאי הסחר של הענף, כלומר היחס בין מחיר התשומות למחיר התוצרת יורד מה שפוגע משמעותי בכדאיות הגידול.
ומה זה אומר?
זה אומר שכבר עכשיו לציבור בישראל אין את היכולת לצרוך את המנה המומלצת לנפש של פירות וירקות כי פשוט אין מספיק ומאחר והנתונים הללו דומים בכל העולם המערבי (בארצות הברית מיצרים כיום בערך חצי מהמנה המומלצת של פירות וירקות) המחשבה שניתן יהיה לייבא את ההפרש היא בדיחה עצובה.

ואם אלו הם פני הדברים אז בימים אלו של ישיבה בסוכה אחרי שעשיתן חשבון נפש זה בדיוק הזמן להתרגל למזון מעובד או לפחות לאוכל בצורה שלך מזון מעבד.
כמובן שרק בעוד כמה ימים יחזור העוף הטרי למרכולים אז מי ששמרה לעצמה במקפיא מגש של כנפיים ראשית כדאי שתפשיר אותו למשך הלילה ותכניס למקרר על הבוקר כדי שלא יעמוד בחום בחוץ.
את הכנפיים מפרדים לשני חלקים ומנקים היטב.
על השיש מכינים קערה עם קמח מטובל בפלפל צ'ילי גרוס ומלח, קערה עם שתיים או שלוש ביצית טרופות וקערה עם פירורי לחם.
ומאחר ואנחנו הולכים לטגן בשמן עמוק זה גם הזמן להעמיד סיר טיגון או צ'יפסר חשמלי (את הצי'פסר כדאי לכוון לטמפרטורה של 140 מעלות)
ועכשיו לטבילה הכפולה, קודם קמח אחר כך ביצה, אחר כך פירורי לחם ולצ'פסר.
אחרי כמה דקות הצבע של המעטפת ישתנה לחום בהיר ואז הכנפיים יהיו מוכנות, אפשר כמובן לחמם תנור לטמפרטורה של 150 מעלות ולשמור את הכנפיים המוכנות חמות עד להגשה.







סלמון טרי שלם בתנור

רוב הדגים שאנחנו אוכלים מקורם בחוות גידול ימיות או בבריכות דגים.
דגים אלו לא רק שטעמם וצורתם שונים מאחיהם החיים בטבע אלא שבגלל הגידול האינטנסיבי הם ניזונים במזון עשיר בזרזי גדילה ומקבלים דרך קבע חומרים המונעים התפרצות מחלות.
כל זה נעשה כמובן כדי שכל אחד מאיתנו יוכל לגשת לדייג או למרכל ולרכוש לעצמו דג טרי או קפוא ולהתקין ממנו ארוחת צהריים בזול, 
העיקר שיהיה בזול....
רוב הסלמון הטרי והקפוא שאנו אוכלים גם הוא מקורו בחוות גידול.
בניגוד לדגים הגדלים בטבע וניזונים מאצות המעניקות לו את צבעו המיוחד הדגים הגדלים בחוות היו נידונים להיות בעלי בשר אפרפר לולא היו מקבלים מזון עשיר בקרטנואידים סינתטיים. 
כי ברור לכל שהדג צבעו כתום ורוד ואם זה ברור אז בבקשה לצבוע לי את הדג....
מאידך דגים בים כבר אין, ובאזור שלנו של האגן המזרחי של הים התיכון גם ככה הדגה הייתה ענייה בייחס לאזור המערבי של הים ובקיץ בכלל שאין מה לדבר על דגים בים, 
כך שכל מה שנותר לנו הם דגי החקלאות הימית בארץ ובארצות הים.

הסלמון הטרי שנמכר בסופר הגיע בטיסה  ובדרך כלל יממה אחרי שהוצא מהמים בנורווגיה הוא כבר כאן.
ואם תמצאו דג קטן יחסית (במשקל 2 קילו) כמו שמצאתי בשבוע שעבר הנה לכן מתכון חביב שיש בו ליצור את הרושם שאפולו אתן בנות המזרח התיכון הצחיח יודעות משהוא על דגי הנהרות האירופאים הללו.

את הדג במשקל שני קילו קחו מהדייג בשלמותו נקי ומקושקש (אפשר על אותו המתכון בדיוק להשתמש בשני דגי בורי גדולים) 
ערכו בתבנית גדולה גזרים קישואים בצל שלוט שורש סלרי לימון ושום כולם פרוסים גס לפרוסות באורך של מספר ס"מ, הזליפו על הכל שמן זית, פזרו מלח ופלפל, והוסיפו לתבנית כוס וחצי יין לבן.
את הגד מיבשים ממלאים את הבטן ברבעי לימון וכמה שיני שום וסוגרים עם שיפוד עץ.
גם על הדג יש להזליף מעט שמן ומיץ מחצי לימון וגם עליו זורים קמצוץ מלח גס ופלפל.
מכניסים לתנור בטמפרטורה של 240 מעלות למשך עשר דקות תוך השגחה ששום דבר לא נשרף, אחרי עשר דקות בערך העור של דג צריך מעט להיפרד מהבשר וזה בדיוק הזמן להוריד את החום ל 180 מעלות למשך של כ 40 דקות תוך כדי שאתן כל הזמן חשות את הדג לראות שלא התייבש. 
הזמנים כולם תלויים בנפח ומשקל הדגים.
מגישים את התבנית כולה לשולחן ואם הכל היה כשורה אפשר בעזרת סכין יעודי וכף להגיש לכל סועד מנה מתאימה לפי גודלו.
בתיאבון




סינייה

שלא כמו מאכלים רבים הסינייה היא גם הכלי וגם השם של המאכל, מכינים אותה בימינו בתבנית אלומיניום שטוחה מיוחדת למטרה הזו ולמצוא אחת כזו בעיירות הפריפריה זה עניין די פשוט.
פשוט אין כזה!
אין ואין גם עם מי לדבר, כי לא הייתה אפילו מוכרת ומוכר אחד בשום חנות בעיר בקניון או דוכן בשוק שידעו במה מדובר.
ומה לעשות וכבר הזמנו אנשים ואפילו רמזנו שתהיה סנייה והכבש כבר פגש את המאכלת ורגל אחת של מקדימה ושנייה של מאחורה ממתינות אצלי במקרר ויעל שבה מהעבודה ובסל כבר יש לה טחינה וחומוס ירוק ודובדבנים.
ורק לי חסר הכלי המדובר,
יש לי אחד ישן אבל מידותיו אינן הולמות את המאורע והחייה כבר השיבה נשמתה והבשר כבר טחון וממתין במקרר.
יש לחץ!
בצר לי פניתי לעבד אל גדר שלא רק זה ששמו מרמז על מוצאו הערבי אלא שהוא פלשתינאי של ממש תושב אחד הכפרים סמוך לגדר ההפרדה,
"בטח שיש כלי לסנייה" הוא אמר "וזה גם עולה גרושים, אין בעיה מחר אני מביא לך אחד."
למחרת הוא אכן הביא אבל גם לו נכונה הפתעה,
הכלי אמנם עולה גרושים אבל אין למצוא אחד לא בכפר שלו ולא בכפר הסמוך ורק בעיירת המחוז הוא מצא אחד וגם זה לא בקלות כי כנראה שזה לא ממש משנה אם אתה מעיירה בדרום של ישראל או מכפר קטן בגדה המערבית כולם בסופו של יום ימצאו עצמם אוכלים מזון מעובד ישתו כוס קולה ויחשבו שהם באמריקה.

פחחחח...

את הסינייה הפעם הכנו מבשר כבש, אתן לא צריכות לפרק בעצמכן את הבשר ולטחון אותו בבית, אפשר בהחלט לבקש מהקצב לעשות זאת, ואם יש לכן את זכות הבחירה אז החלק המועדף עלי הוא ממנו אני מעדיף לטחון את הבשר הכתף או השוק.
כדאי לבקש מהקצב לטחון פעם אחת טחינה גסה בלבד.
במחבת גדולה על אש חמה מאד מאדים בצל אחד קצוץ דק ומזהיבים את הבשר תוך שאתן משתדלות שלא לאפשר לו להתבשל במיציו,
ממש לפני שהבשר זהוב תוסיפו בבקשה כמה שיני שום קצוצות דק מלח ופלפל ועלי זעתר או קורנית.
במקביל קחו שני חצילים פרוסים לאורך לפרוסות בעובי ס"מ שמנו בשמן זית והכניסו לתנור על תוכנית של גריל עד שהם מזהיבים משני הצדדים (כמובן שלא תהיה לכן ברירה ותאלצו להפוך אותם)
ובמקביל קחו שתי עגבניות פרוסות לפרוסות בעובי ס"מ שמנו בשמן זית פזרו מעליהן מעט עלי זעתר והכניסו לתנור על תוכנית גריל עד שהן מזהיבות (לא לנסות להפוך זה לא עובד)
במקביל הכינו טחינה דלילה על פי המתכון המועדף עליכן.

ועכשיו שמנו את התבנית המיוחדת, הניחו את החצילים בשכבה אחידה בתחתית התבנית, סדרו מעליהם את העגבניות ומעל שני אלו פזרו בשכבה אחידה ועבה את הבשר, ומעל הכל שפכו את הטחינה, הזליפו מעט שמן זית מעל ולתנור עד שמתגלים סדקים משמעותיים בטחינה.

וזהו זה, זה מוכן,
מגישים עם כף ומקפידים לחפור עד לתחתית.









סלט עדשים שחורות ונקטרינות

אנחנו עומדים על סיפו של הקיץ, אנחנו עוד לא שם אבל בשוך עונת השרבים אפשר יהיה לעבור סופית לתפריט קיץ. יהיה נכון אם בעונה זו נניח בצד את מאכלי החורף הכבדים, נאחסן את סיר המרק ואת היינות האדומים הכבדים ורבי הרושם ונעבור לשלושה חודשים של מזון המותיר גם מעט מקום לנשימה.
בסוף השבוע (שלא לומר בשבת) ערכנו מפגש מבשלות נוסף תחת הכותרת "המטבח הפלשתינאי של עוזי מארח" היה זה סוג של החזר חוב למגוון נשות הכפר אשר היו טרודות מדי בארגון ועשייה בפעם הקודמת שערכנו אירוע שכזה.
יעל ואני שמחנו על הזכות שנפלה בחלקנו ואני מקווה שהמשתתפות על בני זוגן חוו את המפגש כמונו.

הסלט הזה נוצר במהלך במפגש, רוצה לומר, הוא היה יצירה של הרגע, המרכיבים תוכננו במקור לתבשיל אחר אשר מסיבות שטרם הובררו לא הגיע לכדי מימוש.

לטובת הסלט השתמשנו בעדשים שחורות קטנות שבושלו אל-דנטה, כלומר עד כדי כך שהן אכילות אבל לא רכות מדי, ונשמרו לילה במקרר.

את העדשים (בערך שתי כוסות) מבשלים במים בין עשר דקות לרבע שעה, שווה אחרי זמן מה להשגיח כדי לא להגזים בבישול, מיד כשהן מוכנות מסירים מהאש ומצננים במסננת תחת זרם מים קרים,
שומרים במקרר.

קוצצים דק חצי צרור שמיר חצי צרור פטרוזיליה וחצי צרור עלי נענע חותכים שתי נקטרינות גדולות וקשות לקוביות קטנות מוסיפים לעדשים ויחד עם שמן זית מיץ לימון ומעט מלח מערבבים ומגישים.
כמובן שאפשר להוסיף גם בזיליקום במקום נענע וסלרי טרי וצעיר ואו קוביות קטנטנות משורש סלרי.
נסו ותהנו.